על רכיבי התקווה בתיאוריה של פרויד: אמת, אהבה, אחרוּת וחמלה
מה לפרויד ולתקווה? מה לתקווה ולאותו אב מיתולוגי שראה את התוקפנות והקונפליקט כנטועים עמוק בנפשנו, שהכריז שגם בביתו ובנפשו האדם איננו בעל הבית?
בשלושת המפגשים שלנו נצלול לעומקי המורכבות של החשיבה הפרוידיאנית, ונבחן כיצד פרויד מבין את מקורות המזור והתקווה האנושיים, ומה הן אבני הדרך להשגתם. דרך בחינת מערכות היחסים וזיקות התלות של סוכנויות הנפש השונות, נלמד על אבני הדרך לתקווה: על היכולת להביט במציאות נכוחה ולאהוב אמת, על היכולת לשלב בין עונג ואיפוק, להכיר באחר הנתון הן בתוכנו והן סביבנו ולתת לו מקום, לשפוט את עצמנו במידה של קבלה וחמלה, לשמר נאמנות לעצמנו ולאחרים, ולהכיר ביופי ובשבריריות קיומנו. נחשוב כיצד עקרונות טיפוליים מקדמים את ההתמודדות עם האתגרים הללו, ובין השאר נתבונן מזוויות שונות בגלגולי דחף החיים והמוות, באשמה לא מודעת, בדו-מיניות המולדת של הפרט ,ביחסים המורכבים בין האיד למציאות, בנרקיסיזם ובליבידו אובייקטאלי.
ד"ר שלומית ידלין-גדות היא פסיכואנליטיקאית מנחה במכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו, פסיכולוגית קלינית,.
ראש התכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, ביה"ס לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
עורכת ראשית של 'מארג' , כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה, האוניברסיטה העברית.
חברה בבורד הבינ"ל של האגודה לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה התייחסותית
מחברת הספר "Truth Matters: Theory and Practice in Psychoanalysis " - Brill | Rodopi, 2016 ומחברת שותפה של
“Lacanian Psychoanalysis: A Contemporary Introduction” – Routledge 2023.
מחשבות קלייניאניות על תנאים של תקווה
“אני זקוק שתתני לי לתקווה” נאמר לי פעם. בקשה זו גרמה לי לשאול מה הם התנאים שמאפשרים לנו לחוש תקווה ולעומתם מה גורם לתחושות של יאוש וחוסר תקווה. החיפוש אחר אותם תנאים של תקווה הביא אותי לחקור את יחסי הגומלין שבין המציאות החיצונית והמציאות הפנימית, את יחסי הגומלין שבין דחפי החיים והמוות ובין פנטסיות על הרס וחורבן לפנטסיות על תיקון ושיקום. אנחנו נקדיש את מפגשי הקורס לשאלות: מה הם התנאים הפנימיים שמאפשרים לאדם לחוש תקווה לעומת מצבי נפש אחרים שמביאים ליאוש ולחוסר תקווה ומה יכולה להיות העמדה הטיפולית שתסייע למטופלים שלנו לא רק לקבל תקווה אלא למצוא אותה בתוכם. את הקורס תלווה קריאה בכתבי מלאני קליין, חנה סגל, ג’ון שטיינר ואחרים.
יעל חנין היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית מורה ומדריכה במסלולים המתקדמים בבית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב במסלול ללימודי מלאני קליין וממשיכיה ובמסלול מצבים מנטאליים ראשוניים. עורכת מדעית של התרגום לספרו של ג׳ון שטיינר- ״לראות ולהיראות- להגיח ממסתור נפשי״ ושל ספרה של מלאני קליין- ״ריצ׳רד- סיפור אנליזה של ילד״, שניהם בהוצאת ״תולעת ספרים״.
רטוריקה של תקווה בטיפול:
על השימוש בשפה כמחוללת תנועת נפש
רטוריקה איננה מן המקצועות שמטפלים לומדים, וחבל: כמטפלים, הדיבור המטביע חותם בליבות השומע הוא כלי העבודה העיקרי שלנו, אבל איננו לומדים את אומנות ההשפעה-באמצעות-מילים ושיקולינו אינם מתחשבים בה. במסגרת המפגשים אבקש להציג את כוחה וחשיבותה של אומנות זו בין היתר באמצעות ניתוח של מקצת האמצעים הרטוריים שצ’רצ’יל הפעיל בפסקאות נבחרות מנאומיו, זאת מתוך מטרה לזהות את האפשרויות הטיפוליות הטמונות באמצעים אלו, וללמוד מהצלחתו של צ’רצ’יל במאבקו הנחוש בדיכאון הקולקטיבי.
ישנם קווי דמיון מרובים בין דיכאון אישי לבין דיכאון קולקטיבי בעתות משבר מדיני או עולמי. נראה כי במצבים חיצוניים קשים הסכנה האורבת כפולה: מחד, האדם עלול להתכחש למציאות הקשה ולשגות באשליות-של-גאולה שסופן להתנפץ עם הקושי הראשון; ומאידך, הוא עלול לקבל את המציאות הקשה כמציאות יחידה, ולאבד את היכולת להעמיד כנגדה התמודדות יעילה. סיוע במצבים כאלו דורש הכרה נכוחה במציאות על קשייה, לצד טיפוח של תקווה מציאותית הרואה מעבר לקשיי ההווה. נאומיו של צ’רצ’יל, אשר יסקרו במפגשים, הם מופת לתנועה הכפולה הזו. אם נבחן את עצמנו כמטפלים, נמצא שאנו נוקטים צעדים דומים בעבודתנו עם אנשים ששקעו בדיכאון בשל המצב הקשה שבו הם שרויים. במצבים קיצוניים, נדרשת מן המנהיג היכולת להשתמש ברטוריקה כדי לנסוך אומץ, ביטחון, נכונות להקרבה, תחושת צדקה וערך, סולידריות ואורך רוח.
את המעשה הטיפולי נכון לראות לעתים כמעשה מנהיגותי, ובוודאי כשמדובר במצבי שיתוק ודיכאון. בין אם אנו יודעים זאת ובין אם לאו, אנו משתמשים בשפה כדי לחולל תנועת נפש. הכרות עם האמצעים שגדולי-עולם השתמשו בהם תסייע לנו להיות מודעים יותר לכלינו ולהשתמש בהם ביתר דיוק: לא כתחליף לערכים, לאמפתיה ולרצון טוב, כי אם כתרגומם של אלו לשפה הייחודית שבין מטפל למטופל.
נחי אלון הוא פסיכולוג קליני מומחה, מורשה לשימוש בהיפנזה למטרות טיפול, מחקר והוראת ההיפנוזה. תלמיד הבודהיזם הטיבטי ומלמד פסיכולוגיה בודהיסטית. הקים וניהל במשותף עם פרופ' יעקב רז את 'פסיכודהרמה' - מרכז לאימון וליישום הדהרמה בחיי היומיום. ממקימי יטי”ב - ידידי טיבט בישראל – עמותה שמטרתה סיוע לקהילה הטיבטית הגולה. כתב במשותף עם פרופ' חיים עומר את הספרים 'מעשה הסיפור הטיפולי' ו'השטן שבינינו' ומחברו של הספר: 'אדון ביאליק, איך ראוי לחיות?' שראה אור בשנת 2022.
האלביתי
כנשא של תקווה
הקורס ישלב שלושה מפגשים שיאירו את מושג האלביתי מזווית חדשה הקשורה בתקווה ובאפשרות לשינוי. המפגש הראשון יעסוק בממד הלירי של הנפש, וביחס בין היסוד האקטואלי והיסוד האפשרי בתוך כל סובייקט. בספרה של פרופ’ אמיר “על הליריות של הנפש” (2008) הוצעה התבוננות בנפש כבדיאלקטיקה מתמדת בין “עצמי אפשרי” ו”עצמי אקטואלי”[1]. את העצמי האקטואלי הוצע לראות כחלק הממומש של החיים הנפשיים (בין אם מודע ובין אם לא-מודע), ואילו את העצמי האפשרי – כאותו חלק ייחודי הגלום בנפש כאפשרות שלא הגיעה לידי מימוש בפועל, אך קיימת ומוכלת תמיד בתוך הקיום האקטואלי כסוג של צבע. בין רגע לידתו של אדם (שהיא המעבר מן האפשרי אל האקטואלי) לבין רגע מותו (שהוא המעבר המוחלט מן האקטואלי אל האפשרי) פרוּשִֹים חיים שלמים שהם בבחינת תנועה הדדית בין האקטואלי לאפשרי וחוזר חלילה. בכל רגע שבו מתאפשר מגע בין קיומו האקטואלי של האדם לבין האפשרי שלו, עובר האפשרי אקטואליזציה במובן זה שהוא מתגלם כחלק מנפש האדם. עם זאת, גם האפשרי שאיננו עובר אקטואליזציה מלאה קיים שם כל הזמן כמעין תחתית כפולה, או כממד נוסף המעניק לקיום האקטואלי עומק והד, ושהנפש מכוונת את עצמה אליו כאל אופק. מטרת המפגש היא להכין את הקרקע לאפשרות לראות ביסוד האלביתי, כפי שהגדיר אותו פרויד, טריטוריה המאפשרת מגע עם היסוד האפשרי הלא ממומש בנפש. המפגש השני יעסוק במושג האלביתי הפרוידיאני (פרויד, 1919), מושג המלכד מושגים הופכיים: הביתי (Heimlich) והאלביתי (Unheimlich). התלכדות הפכים זו היא אחד מן האלמנטים המהותיים של האלביתי, המלכדת את הדבר עם היפוכו, את המוכר עם הזר, את המושך עם המעיק. האלביתי איננו החדש, כי אם המוכר שהפך לזר עקב תהליך של הדחקה. זוהי רוח הרפאים שכביכול מתגלה מבחוץ, אך למעשה מגיחה אלינו מתוכנו. על מנת להבין מושג זה לעומקו, נדון במפגש השלישי והאחרון באחת הדוגמאות המופלאות לאלביתי בספרות: הסיפור “אהבה” מאת קלריס ליספקטור. המפגש יעסוק באופן שבו מפגש ארעי של הגיבורה עם איש עיוור הופך למסע לירי שלה לתוך נפשה ולתוך חייה, מסע המאפשר לה הן מגע עם רוחות הרפאים הלא מדוברות שלה, והן עם היסוד האפשרי של הקיום ושל האהבה.
פרופ' דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית - מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, ראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, יו"ר תכנית "זרמים" לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, עורכת ראשית של "מארג" – כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה (מרכז פרויד – האוניברסיטה העברית). הוציאה לאור שישה ספרי שירה, ארבעה ממוארים בשירה ופרוזה וחמישה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית. זכתה בפרסים שונים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם 5 פרסים בינלאומיים על כתיבתה הפסיכואנליטית.
הממד האתי כמגדלור של תקווה בהתמודדות עם שכול טראומטי
המוסר האנושי נתפס בפסיכואנליזה הקלאסית כנובע מהתפתחות נפשית – בין אם כתולדת תסביך אדיפוס אצל פרויד ובין אם כתולדת העמדה הדפרסיבית אצל קליין. אך ב 1895, בחיבורו “הפרוייקט”, כותב פרויד משפט הממקם את המוסר בראשית ההתפתחות ולא כתוצאה ממנה – כנובע מן החיבור בין היצור האנושי חסר האונים להורה השומר עליו. במפגש שלנו נדון באמנה הראשיתית הזאת, שבין ילד להורה, כעומדת ביסוד עמדה אתית שורשית, המצפה ליחסי ערבות הדדית ואף מכוננת אותם. במצבים של הפרה חריפה של ציפיה זו, כמו שהתרחש ב 7.10, מתערערת העמדה האתית ורגשות פרימיטיביים של נקם, שנאה, חידלון ויאוש עלולים לכבוש את נפשם של קורבנות המחדל. מאידך, העמדה האתית יכולה להפציע כמגדלור פנימי – וזה יוביל את הדרך החוצה מן הבור השחור של הטראומה לעבר תהליך החלמה הדרגתי. אתאר דוגמה יוצאת דופן בעוצמתה מתוך טיפול בפדויית שבי, אשר בה העמדה האתית הגנה עליה ואיפשרה לה להציל את ילדיה.
פרופ' מירב רוט היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית וחוקרת תרבות בבית הספר לטיפול, ייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה ועומדת בראש מרכז "שתי וערב" לטיפול רגיש-תרבות. לשעבר מייסדת וראש מסלול קליין, ראש יחידת הדוקטורט לפסיכואנליזה וממשקיה וראש התכנית לפסיכותרפיה – שלשתם בתכנית לפסיכותרפיה באונ' תל אביב, שם גם ייסדה ומנהלת עד היום את "הקליניקה לכולם" לטיפול פרו בונו באוכולוסיות קצה בישראל. עורכת מדעית של התרגום העברי של "מלאני קליין כתבים נבחרים" כרך ב' עם שוקי דורבן (תולעת 2012), של "אותנטיות במפגש האנליטי" מאת ארמה ברנמן פיק (כרמל, 2021) ושל "פסיכואנליזה של ילדים" מאת מלאני קליין (תולעת ספרים, 2022). מחברת פרקים, מאמרים וספרים בנושאים של אבל וטראומה, יצרים ואתיקה, ספרות ואמנות מזווית פסיכואנליטית. ספרה האחרון, "מלחמות יצרים - בנפש האדם ובנפשם של גיבורי ספרות", ראה אור במודן, 2024. רוט היא מהדמויות המובילות בהתמודדות עם מחדל 7.10. ממקימות ומנהלות FLM - מערך ישראלי לטיפול ארוך טווח בחינם בנפגעי 7.10. זוכת הפרס הבינלאומי היוקרתי ע"ש סיגורני לשנת 2024 על תרומה וחידושים פורצי דרך בתחום הספרות ובתחום הטראומה.
תקווה ואחריות
בהתערבות טיפולית ובבנית חוסן
במפגשים נציג תפיסה טיפולית-חינוכית-בונה חוסן המבוססת על הגל השלישי של הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי. תפיסה זו הנה תפיסה תהליכית שאינה ממוקדת סימפטום, המדגישה את פיתוח המימדים של תקווה ואחריות על האדם והעולם.
“חייב אדם לומר בשבילי נברא עולם” – נסביר את התנועה מהתמקדות באני כדרך לתיקוף עצמי, להתמקדות בתיקוף דרך פיתוח המידות (ברוח הפילוסופיה הסטואית והיהדות) ולביסוס שייכות ואחריות.
נראה כיצד אפשר לבנות ברוח זו חוויה של שליטה, חוויה המבוססת על תקווה במובנה הרחב, הכולל פעולה אחראית לצד ויתור על ודאות. נדגים את התפיסה גם ברמה האינדיבידואלית וגם ברמה הקהילתית, בדגש על קהילה לאחר טראומה שמתמודדת עם חוויה של ערעור התקווה, טשטוש ערכים ופירוד.
דני חמיאל, פסיכולוג קליני ורפואי מדריך, פרופ' חבר קליני, מורה באוניברסיטת רייכמן הרצליה ומדריך בקליניקה של בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטה. מנהל מקצועי, מפתח, חוקר ומדריך ראשי של תוכניות מניעה במרכז חוסן ע'ש כהן האריס בתל אביב. במרכז עבודתו תוכנית "חוסן חינוך" שנחקרה ואומצה על ידי משרד החינוך כתוכנית למניעת פסיכופתולוגיה עתידית. התוכנית מורחבת היום לקהלים נוספים כמו קשישים, אוטיזם, ולעולם הרפואה. מהמובילים בארץ את תחום הLow Intensity CBT, בהטמעת כלים מעולם הטיפול של הCBT למטפלים במקצועות טיפוליים/חינוכיים שאינם אנשי בריאות הנפש. מפתח ומלמד פרוטוקול טיפולי של הגל השלישי של הCBT שמותאם גם לחינוך, לתוכניות של חיזוק well being וחוסן.
"אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" - התקווה
בראי הפסיכולוגיה האנליטית של יונג ונוימן
מניין יבוא עזרנו בעת הזו? הפסיכולוגיה האנליטית מתייחסת לקיומה של שכבה על-אישית בנפש המכונה ‘הלא מודע הקולקטיבי’. מקום מרכזי בשכבה זו יש ל’עצמי’ – ארכיטיפ הכוליות וידיעת השלם. בסמינר נבחן את הקשר בין שני מושגים אלו לבין חוויות של אובדן תקווה הַשַׁבַתה. בין השאר, נתייחס אל האל הרמס ותנועתו המתמדת כאל סמל לארכיטיפ התקווה, נקרא במטמורפוזות של אובידיוס, נשוחח על ‘ארכיטיפ הילד המת’, נרד לשאול ונשתדל לחזור, נשאל האם מחויבותנו להתפתחות נפשית מציעה תקווה לעולם ולא רק לנו. לאור כל זאת, נתבונן במקומם של הרמס ושל יורדי שאול שאינם קלי רגליים כמותו, בחדר הטיפול.
ד"ר גיא פרל, אנליטיקאי יונגיאני מדריך, עו"ס, חוקר שירה ומשורר. עובד בקליניקה פרטית, מורה בתוכנית להכשרה אנליטית, בביה"ס לפסיכותרפיה ובתוכנית ללימודי תרבות של המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן (יו״ר וועדת ההיגוי של התכנית), בביה"ס לע"ס באונ' ת"א ובביה"ס לפסיכותרפיה באונ' ת"א. אחראי מטעם ה IAAP על ההכשרה האנליטית ברומניה (RDG). פרסם עד כה את ספרי העיון והשירה הבאים: 'יש נקודה מעל הראש שלך' (הקיבוץ המאוחד, 2013); 'לשאת את הנפש במהופך - רשימות על שירה' (קשב לשירה, 2016); 'מערה' (לוקוס, 2019); ׳הדבורים של הבלתי-נראה – אל שפת השירה בעקבות יונג ונוימן' (רסלינג, 2021); 'גופו של הלא נאמר – רשימות על שירה' (קשב לשירה, 2023). ספרו במשותף עם פרופ׳ רן ברקאי ״מדוע לא היו להן פנים – "מבט יונגיאני-נוימניאני בציורי מערות מהתקופה הפליאוליתית״ יראה אור בקרוב בהוצאות ׳אידרה׳.
מאשליה לתקווה:
שלושה מודלים התייחסותיים
נקודת המוצא של המפגשים אלה תהיה כי התקווה, בעיקרה, היא היפוכה של האשליה. אשליה נוצרת כדי להגן על האדם מפני משהו בלתי-נסבל: טראומה, אפשרויות קשות מנשוא הטמונות בחיים עצמם (כמו מוות), או יחסים מוקדמים בלתי נסבלים. ניתן אם כן לסמן ציר מסוים, ציר של יאוש/אימה – אשליה, אשר התקווה היא זו שמנסה לחרוג ממנו ולהציע אפשרות חיים אחרת.
מתוך נקודת מבט זו, כל אחד מהמפגשים יוקדש לאפשרות אחת מסוימת של התנועה מן האשליה אל עבר התקווה.
בשיעור הראשון, נעסוק בתפיסתו של אוגדן הרואה את האשליה כניסיון לרוקן ממשמעות חומר נפשי כואב מדי, כזה המאיים למוטט את האדם, ואת התקווה כתנועת היצירה המשותפת של החלומות/החוויות הקשים ביותר, תנועה המאפשרת להשתחרר מהאשליה ולעורר את התקווה.
השיעור השני יעסוק במנגנון החזרה הכפייתית כניסיון לשמר את האשליה שניתן לתקן, באופן מאגי, חלקים פגועים מאוד. עם זאת, מאחר שמדובר באשליה מאגית, הרי שהאדם חוזר שוב ושוב בדיוק לאותם המנגנונים הפגועים. ההיחלצות מהאשליה, כך ננסה להראות, קשורה ביכולת של המטופל והמטפל להיכנס יחד אל תוך תוכה של אחיזת החזרה הכפייתית, ומתוכה לחלץ פתרון אחר, פתרון שיוותר על האשליה ויפתח דרכים חדשות לעצב ולחוש את אותם אזורים פגועים.
השיעור השלישי יציג את המושג של תקווה רדיקלית. זהו מושג משלים למושג של בולבי: “אבל רדיקלי”, אבל שבו על האדם לקבל את העובדה שחייו, כפי שהכיר אותם, ושהוא עצמו, כפי שהכיר את עצמו, אבדו לחלוטין. מתוך אבל רדיקלי זה ננסה, תוך שימוש במושג האורפה של פרנצי ובמושגים נוספים, לפתח את התקווה הרדיקלית, זו הנוצרת לאחר שכל אשליה התנפצה, לאחר שכל הניסיון להיאחז במוכר אבד.
כל אחד מהשיעורים, לאחר הקדמה תיאורטית קצרה, יוקדש לקריאה משותפת של הצגת מקרה קלינית, דרכה ילובנו ויומחשו הרעיונות המרכזיים של השיעור.
ד"ר בעז שלגי הוא פסיכולוג קליני. מורה ומדריך בתכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ועורך ראשי (במשותף) של כתב העת 'שיחות – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה'. בעבר שימש כחבר סגל בכיר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן וכראש התוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. מאמריו התפרסמו בכתבי עת רבים בארץ ובעולם. תחומי העניין של ד”ר שלגי עוסקים בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה ההתייחסותית, בהתפתחותה של הפסיכואנליזה ובממשקיה השונים עם הפילוסופיה המערבית. ספרו: 'לב פקוח לרווחה – על התמסרות הדדית באזורי טראומה' ראה אור בהוצאת 'תולעת ספרים' בשנת 2022.
‘לימוד פסיכותרפיה קרוב’ היא תכנית שנתית אונליין מבית ‘לימוד קרוב’.
התכנית מנגישה למטפלים את המרצים הטובים ביותר לפסיכותרפיה ולפסיכואנליזה מהארץ ומהעולם ללא מגבלת זמן ומקום, בעלות נוחה ועם גמישות מקסימלית.