ב-1900, בפתח המאה, פרויד מפרסם את ספרו המונומנטלי: “פירוש החלום”, אחוז באמונה החזקה שהוא גילה את דרך המלך להבנת נפש האדם, ומקדם בו רעיונות חדשניים, שעתידים לא רק לחולל מהפכה בתפיסה הרווחת של החלומות עד אותה תקופה, אלא אף להאיר באור חדש את תפקוד החשיבה ואת תפקוד הנפש כולה, הנורמלית והפתולוגית. 

הטענה המרכזית של הספר היא: “החלום הוא מימוש של משאלה לא מודעת”, (נחשקת אך אסורה או לא נעימה בעבור חלק מהאישיות) שיש לנסות לגלות ולחשוף באמצעות שיטת פרשנות מתודית, למען רווחת האדם ושחרורו מכבליו משלו עצמו. שיטת “האסוציאציות החופשיות” של החולם על פרטיו השונים של חלומו יעזרו בפיענוח “המסר הלא-מודע” כפי שהוא מתגלה בתוכן הגלוי של החלום, על סמך “מחשבות החלום” הלא מודעות.  למעשה, אותן מחשבות “לטנטיות” לא מודעות עברו טרנספורמציה בכדי להיות מוצגות בחלום בצורה נאותה ומתקבלת על הדעת של החולם עצמו. פונקציית “מלאכת החלום” ממונה על תהליך עיבוד וטרנספורמציה זה והיא נשענת בעיקר על שני עבדיה הנאמנים: מנגנוני העיבוי והתקה. מנגנונים אלה מעורבים בתופעות נפשיות נוספות החוצות את המסגרת הצרה של החלום, כמו למשל: בסימפטום הנוירוטי, בפליטת הפה ומעשה הכשל, בבדיחה, במשחק הילד, ביצירת האומן ובאופן כללי בכל “הרפרודוקציות” של הלא מודע.

תפיסת החלום שהעלה פרויד לפני יותר ממאה לא הוחלפה עד היום בתיאוריה חדשה בשדה הפסיכואנליטי. יחד עם זאת, הן בימיו של פרויד והן בימינו, פסיכואנליטיקאים רבים רואים אותה כחסרה.

במאמרו המאוחר משנת 1934: “רביזיית תורת החלום”, פרויד מנסה להפיח חיים חדשים בשיטת הפרשנות שלו, ומנסה להתאימה לגילויים החדשים שהצטברו בתיאוריה הפסיכואנליטית אחרי המהפך התיאורטי של שנות ה-20 (שעיקרו כינון דחף המוות).

בקורס נפרוס את המרכיבים העיקריים של תורת החלום על פי פרויד, נעמיק במונח ‘החשיבה בתמונה’ של החלום, וכן נדון באופנים בהם פרויד לא השלים את הרביזיה (לכן הכותרת המשנית של הקורס: “הרביזיה הבלתי גמורה”).

“נְשִׁימַת הַחַיָּה הָרוֹבֶצֶת בֵּין שִׂיחֵי חֲלוֹמְכֶם”
לחלומות ועבודת החלום מקום מרכזי בתיאוריה ובפרקטיקה של הפסיכולוגיה האנליטית (יונגיאנית). ק.ג. יונג ראה בחלום את אחד הכלים העיקריים הפועלים בשירות הכוח האינטגרטיבי שמקורו בלא מודע הקולקטיבי – כוח שתפקידו לסייע בריפוי והתפתחות המערכת הנפשית בכללותה. בפתח הקורס יינתן מבוא למחשבתם של ק.ג. יונג ואריך נוימן, בדגש על מושגים כדוגמת “העצמי”, “ציר אגו-עצמי” ו”צנטרוברסיה”, ההכרחיים להבנת פעולת החלום ושימושו בסמלים, תכנים ותהליכים שמקור חלקם באותה שכבה קולקטיבית בלא מודע. בהמשכו, נעמוד על ההבדלים בין תפיסת החלום של יונג לזו של פרויד, כמיצגים את חילוקי הדעות שהובילו לפרידה בין התלמיד לבין מורו. נתעמק בתפיסות כדוגמת הפונקציה הקומפנסטורית של החלום או רמת האובייקט ורמת הסובייקט בחלום, ונגע בכלים בסיסיים לעבודת החלום בחדר הטיפול. הדברים ילוו בדוגמאות קליניות מרובות. לקראת סופו של הקורס, נתבונן בשירה כחלום ושירי חלום.
[כותרת הקורס לקוחה מן המחזור ‘אגדת המישור’ בספר ‘טִקְסֵי הָעֶרֶב’ מאת ליאור שטרנברג].

מושג ״החלום״ בפסיכואנליזה הוליד אותה כדיסציפלינה עם פרסום ״פירוש החלום״ (בעבר תורגם כ״פשר החלומות״) על ידי פרויד ב 1900. מאז פרסום זה נודע לחלום המעמד של ״דרך המלך ללא מודע״, ובאופן מיוחד כמגלם את המשאלות הלא מודעות של החולם. בחלוף שנים, ההתייחסות למעמד החלום התעשרה. חלומות מובחנים זה מזה בפרמטרים נוספים. כך למשל, מבחינים בין חלומות המגלמים משאלות וכאלה המבטאים חרדות, בין חלומות משרטטים היבטים ביחסי ההעברה ואלה המשקפים את ׳מצב העצמי׳ של החולם ועוד. יתרה מכך, החלו (ביון, אוגדן ואחרים) לעסוק ב׳מצב חולם׳ של התודעה, ולהציבו מול מצבי תודעה כוזבים, עקרים, שאינם מצויים בתנועה נפשית ערה וטרנספורמטיבית.
הסמינר שלנו יעסוק בחלומות מזוית קלייניאנית, תוך שימוש הן בחלומות בספרות הפסיכואנליטית והן בספרות היפה. נתבונן בצורות שונות של עבודת חלום נפשית – בין החלומות בהקיץ שמשמשים כתחליף סודי מפני החיים על חלקיותם ומכאוביהם, דרך החלום החוזר המבקש לחלץ מאזור הטראומה, שנלמד להקשיב לסימני העדות שבו כמשקפים מאבק נפשי, ואל עבר החלומות התקשורתיים שעיבודם מאפשר טרנספורמציה והתפתחות נפשית. כתמיד בחשיבה הקלייניאנית, יחסי ההעברה ישמשו לנו כמצפן בכל אחד מתנאי החלימה בהם נעסוק.

שימור העצמי הוא אבן יסוד בהתפתחות האדם, טען היינץ קוהוט, אבי פסיכולוגית העצמי. הוא זיהה סוג של חלומות שכינה ‘חלומות מצב־עצמי’ (self-state dreams). אלה נועדו לתאר, לתת שם — ומתוך כך גם לתקן מצבים המסוכנים לשלמות העצמי. חלומות אלה הם אחת מהדרכים בהן האדם פועל לשימור העצמי שלו ולעיתים גם להתפתחותו. שני המפגשים בקורס יוקדשו להעמקת ההכרות עם התרומה של פסיכולוגיית העצמי להבנת העבודה עם חלומות ולהבנת המושג ‘חלומות מצב-עצמי’. במפגש הראשון נגע בעצמי ובשברים בעצמי על פי קוהוט. במילים אחרות: מה “שבור” ומה צריך “לתקן”. נדבר על התיאוריה של ‘חלומות מצב-עצמי’ הן בפני עצמם והן בהשוואה לחלומות על פי הגישה הקלאסית של פרויד. במפגש השני – נתבונן ביצירה “פטר והזאב” של פרוקופייב ונחשוב עליה כעל ‘חלום מצב-עצמי’, המשמר את העצמי של פטר. הקורס ירחיב את הפרספקטיבה על האפשרות לחשוב על כל חלום מנקודת המבט של ‘חלום מצב-עצמי’ ולעבוד מתוכה.

פשר ותפקיד החלום מסקרן את האנושות מקדמת דנא. אחת הסברות הפופולריות בשנים האחרונות בקרב מדעני מוח בנוגע לתפקיד החלום, היא שהחלום מהווה סוג של סימולציה או תרגול להתמודדות עם תרחישי סכנה שאנו עלולים להתקל בהם בחיי היומיום שלנו, במטרה להתאמן עליהם או במטרה להגיע למסקנה שעדיף להימנע מהם. אחד התימוכין לכך היא העובדה שנרטיב החלומות הקשים והמפחידים של בני אדם מתרבויות שונות, מושפעים מהתכנים והאתגרים איתם הם מתמודדים בסביבה ובחברה שלהם. בעוד שחלומות בעולם המערבי עוסקים פעמים רבות בחוויית השפלה או סכנה סימבולית (ערום בציבור/כישלון במבחן/עלייה על במה ללא הכנה/בגידה של אדם יקר), הרי שיומני חלום של אנשים שחיים בטבע האפריקאי כוללים באופן תדיר תכנים של מאבק בחיות טרף.
המוח שלנו עושה אם כן סימולציה כדי לבחון מה האדם יכול לעשות מול תרחיש בלתי רצוי. אם אנו מקבלים הנחה זו, שחלומות מספקים לנו תרגול שמאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם תרחישים במציאות, הרי שיש ערך לאפשרות להשפיע על החלום ו”לתרגל” באמצעותו אתגרים שהאדם בוחר לעצמו כתרחישים שברצונו לחזק את תגובתו אליהם.
בהרצאתו יסקור פרופ’ סרף את הגישות והמחקרים העדכניים בתחום חקר החלומות, בדגש על הקלטת חלומות והשפעה אקטיבית על חלומות ככלי להתמודדות עם מחסומים ואתגרים של האדם החולם.

נושא החלומות הטלפתיים (במיוחד חלומות טלפתיים של מטופלים) ותופעות טלפתיות אחרות בתהליך הפסיכואנליטי היווה “גוף זר” מסובך, טורד-מנוחה ושנוי-במחלוקת בפסיכואנליזה, מאז הוכנס לתוך הפסיכואנליזה על-ידי פרויד ב-1921. הטלפתיה — סבל (או רגש עז) ממרחק (מיוונית: pathos + tele) — הוא מונח המתאר מעבר מחשבות ורשמים מאדם לאדם מרחוק, ללא פעולה נורמלית של אברי החושים וערוצי התקשורת המוכרים. במפגש הראשון נסקור את הספרות הפסיכואנליטית בנושא מעורר-מחלוקת זה, שמיטלטלת, מתחילתה ועד היום, בין התרשמות עזה מהתרחשויות אניגמטיות ׳טלפתיות׳ בסיטואציה הפסיכואנליטית (בעיקר חלומות טלפתיים) לבין התעלמות או התנגדויות וחששות גדולים. במפגש השני תתאר ד”ר אשל איך הגיעה להכיר ולחקור את חידת החלומות הטלפתיים, ואת מהות ההבנה שהגיעה אליה מתוך התנסותה האישית עם חלומות טלפתיים של מטופלים במהלך שנות עבודתה הטיפולית, בתוך כך שה”סבל ממרחק” מקבל כאן את מלוא הפוטנציאל הקריטי שלו. החלומות הטלפתיים מהווים עבור ד”ר אשל המחשה רבת-עוצמה לאפשרות קיצונית “בלתי-אפשרית” במימד החיבור ההתאחדותי של מטופל-מטפל בתהליך הטיפול הפסיכואנליטי.

האתוס של הגשמה-עצמית הוא ככל הנראה האתוס הבולט ביותר בתקופתנו. האדם הבוחר, המחליט ומעצב את עולמו, השואף להיות הכותב של סיפור חייו, הוא הדמות המרכזית של זמננו. על אדם כזה מוטלת אחריות אישית רבה, הוא אדון לגורלו. עליו לקבל את ההחלטות הנכונות: לבחור היטב ולהיות במקום הנכון, בזמן הנכון. אם כך, לא מפתיע כי אחד המאפיינים המשמעותיים אצל חלק ניכר מהצעירים כיום הוא הפחד מהחמצה. אבל לא רק הם סובלים מטעמה החמצמץ של ההחמצה – גם א.נשים באמצע החיים שמרגישים את הזמן חולף על פניהם וקשישים שמסתכלים אחורה בצער.

במפגשים שלנו נשתמש במשנתם של מגוון תאורטיקנים (בולאס, יונג, פיליפס, אוגדן, ועוד רבים וטובים) כדי לנסות להבין משהו על החמצה, ולא פחות חשוב מכך על הגשמה ומימוש. נבין מה מעכב הגשמה עצמית, מה מאפשר להתיר את העכבות הללו ואיך מושפעת ההעברה-הנגדית שלנו המטפלים במצבים של החמצה והגשמה.

במפגשים אלה נתייחס לחלומות של המטפל ובחשיבות שלהם לתהליך הטיפולי. לחלומות המטפל המתייחסים לפציינטים שלו יש פונקציות התפתחותיות ומארגנות. הם משקפים שלבים שונים בהתפתחות המטפל, ובאותו זמן הם שופכים אור על החיים הנפשיים של המטופל, על דפוסי התייחסותו לאחרים והתייחסות אחרים אליו, ומאפשרים התפתחות של הקומוניקציה בין המטפל והמטופל. השקפה זו מעוגנת בפרספקטיבה של הבנת החלום כאירוע אנליטי אינטרסובייקטיבי, והתפתחות השלישי האנליטי האינטרסובייקטיבי במפגש הטיפולי. כפי שגרוטשטיין שואל: “מי כתב את החלום הזה? מי יצר אותו? מי ארגן את הסיפור?”.

מתוך גישה זו ולאחר הקדמה כללית לנושא נתייחס במפגש הראשון דווקא לחלומות שהמטופל חולם ובהם הדרכה למטפל. נעמיק בנושא בעיקר לאור כתיבתו של בלקנר, אנליטיקאי התייחסותי מהגישה האנטרפרסונלית. במפגש השני נתייחס לחלום הראשון של מטפל על מטופל שהוצג בספרות האנליטית – החלום של פרויד על אירמה (specimen dream). חלומו של פרויד מתייחס לפחות לשני מטופלים שלו, אולם הוא מקפל בתוכו משמעויות רבות נוספות. נפרוש את ההקשרים והמשמעויות השונים שעולים מתוך החלום הזה והפרושים השונים שנתנו לחלום במשך למעלה ממאה שנה. במפגש השלישי נדון בחלומות של תיאורטיקנים אחרים על מטופלים שלהם וכיצד הם מתייחסים לתופעה זו. נתייחס לחלומות של וויניקוט, מקדוגל, פרו, ואחרים, ונראה כיצד החלום של המטפל, ההדהוד והמפגש שנוצר בין הלא מודע של הפציינט ושל המטפל מסמן הבנה פסיכואנליטית עמוקה ויוצר את נקודת המוצא לרגעים שכוללים בתוכם שינויי פרספקטיבה, מבט רחב יותר בפציינט, והתקדמות יצירתית בטיפול.

החלום מאפשר לתפיסות תת סיפיות של העצמי להיחשף בתוכן החלום. מנקודת מבט התיחסותית השימוש בחלום באנליזה הוא חוויה מעברית שמאפשרת קישורים בין מצבי עצמי מנותקים זה מזה, ומאפשרת למצבי עצמי אלו כניסה אל מה שהחולם יכול לראות בו כ”עצמי”: me. אין מדובר בדיוק בעבודה פרשנית אלא בהתפתחותו של דיאלוג בין מצבי הערות של המטופל לבין מצבי העצמי החולם באמצעות הדיאלוג בין המטופל והמטפל. העיקרון הכללי הוא להפוך את החלום לחלק מן השעה ולא כמשהו שנכנס לתוכה מבחוץ או כנרטיב סתום שיש לפרשו, אלא כמציאות שיש להתנסות בה כאילו מתרחשת עכשיו. הרצאה זו תתבסס על עבודתו של פיליפ ברומברג.
בקורס זה נדון בעבודה עם חלומות בטיפול התייחסותי, ושתי ההרצאות תהוונה גם הזדמנות לחקירת עקרונות מרכזיים בחשיבה התייחסותית.
בהרצאה הראשונה נתייחס לחלום כביטוי לחלקים דיסוציאטיביים של העצמי: מצבי עצמי מובחנים יחסית שאוחזים באמת משלהם ופחות זמינים לתודעתו של החולם ביומיום. בהרצאה השנייה נדבר על משמעות החלום כמסר של המטופל לגבי החלקים הפחות מודעים של המטפל, שיש בו “הדרכה” למטפל לגבי ההעברה הנגדית שלו. נראה כיצד החלום מבטא את הבנתו של החולם בדבר הסוביקטיביות של המטפל או בדבר ההעברה הנגדית הספציפית של המטפל.