ד”ר צביה זליגמן

במפגשים נחקור את הטיפול בנפגעי/ות טראומה התייחסותית ומורכבת כהזדמנות ליצירה הדדית של מרחב אינטרסובייקטיבי שבו מתאפשרת חווית חיוּת – חוויה שמהווה תשתית לתחושת הסובייקטיביות ונשללה מנפגעי הטראומה בעת התרחשותה. בעזרת כתביהם של פרנצי ובולאס, נתבונן במציאות של רוע בתקופת הילדות ובאופן שבו הסובייקטיביות מותקפת ואף מושמדת הן על ידי הפוגע והן בידי הנפגעת עצמה כחלק מהסתגלות שלה לנוכח מציאות ממאירה זו. הפוגע משמיד את ההיות כאשר משתמש באופן ממאיר בכמיהה של הילדה לקרבה ורוך, חיבור ומשחק. הוא מנצל צרכים טבעיים אלו לספק את מאווייו המינים והרגשיים. הילדה, מתוך הצורך לשמור על צורכי הרוך, מאמצת את הסובייקטיביות של התוקף תוך שמכחידה (אך לא לגמרי) את הסובייקטיביות שלה.
בהסתמך על חשיבתם של דיויס ופרוולי וברומברג, נראה כיצד המבנה הנפשי הדיסוציאטיבי שמתפתח בעקבות יחסים אלו, משמר את פעולת ההכחדה כחוויה שנחווית שוב ושוב ביחסים עם הזולת וביחסים הטיפולים. בעוד שהדיסוציאציה ממשיכה בפעולתה המנתקת, חלקים מנותקים המחזיקים רשמים מהיחסים הטראומטיים, ממשיכים לרדוף את הנפגעת גם שנים לאחר שהפגיעה כביכול נפסקה, ולהחזירה לנקודת ההתחלה.
נבחן כיצד ביחסים הטיפולים, מתוך יחסי הגומלין בין הנפשות, מתאפשרת יצירה הדדית של מרחב שבו יש סיכוי להחזיר למטופלת את חווית היותה סובייקט חי בתוך קשר ובכלל. תהליך זה מתקיים כאשר המטפלת והמטופלת מתמסרים למה שקורה ביניהן ומחיים מחדש וממציאים מחדש את חוויותיה המכאיבות של המטופלת. לשם כך גם המטפלת תצטרך לפגוש חלקים דחויים ובלתי מעובדים שלה עצמה ולהיחשף ללא ידוע. התמסרות זאת עלולה להיות טראומתית עבור המטפלת, אך הכרחית שכן רק כך תוכל המטופלת לחוות חלקים של עצמה שלא ידעה על קיומם ולקחת מחדש בעלות על חוויותיה.
במפגשים נקרא חלקים מיומנו של פרנצי, נקשיב לעדויות מתוך כתבים של א.נשים שמתמודדים עם ההשלכות של הפגיעה על נפשם ונחשוב יחד על תהליכים טיפולים בהם מתגלמת דינמיקה זו של הכחדה ומתהווה הזדמנות למפגש בין שניים שמכירים זה באחרותו ובייחודו של זה.

ד”ר צביה זליגמן היא פסיכולוגית קלינית מדריכה, מנהלת מרכז לטם לטיפול בטראומה מינית במערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב. מרצה בלימודי המשך של בית הספר לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי ללימודי טראומה בנט”ל. עוסקת במחקר בתחום הדיסוציאציה והטראומה, כתבה מאמרים רבים וערכה יחד עם פרופ’ זהבה סולומון את הספר ” הסוד ושיברו: סוגיות בגילוי עריות” ועם דר’ עפרה אשל את הספר “היה או לא היה: כשצללים של פגיעה מינית עולים בטיפול”.